זו בת. לא בן. יש לי הרגשה חזקה שזה בן.
ואז הגיעה הסקירה... "תזמינו אותי לברית" (דר' ברונשטיין, אלא מה?), ידעתי!
כל היום הסתובבתי עם חיוך מאוזן לאוזן... הכי כיף בן בכור :)
9 חודשים חיכיתי בסבלנות.. נרדמתי, קמתי, הקאתי, אכלתי מלא בורקסים, פלאפל, פיצות ומה לא?? (העיקר שבימים כתיקונם אני "לא אוהבת בצקים")...
ואז זה קרה... 1:00 בלילה!
אני: "קום, כואבת לי הבטן"
הוא: "זה צירים?"
אני: "לא יודעת"
הוא: "בואי נמדוד זמנים"
אני (אחרי שעה!): "עכשיו הולכים!!!"
7:55 בבוקר. 8/12/11. בוקר טוב עולם, אני אמא..............:)))
מלא חברים, משפחה, פרחים, מתנות, בייבי קייקס ועוד הפתעות בדמוי שמיכות כחולות למינהן...
בן שלי. גוזל שלי. תינוק שלי. הכל שלי.
אוהבת אותך עד הירח
אמא
